רש"ש על בבא בתרא נ״ו

1 ר"ש ד"ה אבל פיסלא לא. או עמוד שאין גבוה י' אמות. מלת אמות מחק הב"ח וכן המהרש"א בגיטין ע"ז ב בתד"ה פליג לא גריס לה:

2 ר"ש ד"ה כל שהראהו. את הגלעד עד דן. כצ"ל:

3 ר"ש ד"ה חייב במעשר. א"נ אם כבשו ישראל כו' פטורין מן המעשר. ע' גיטין ח' תד"ה כיבוש מה שהביאו בשם הספרי ולקמן צ' ב בד"ה כך. ואולי הני גריעי טפי דבפירוש הוזהרו עליהם בדברים ב' ואפי' לר"מ ור"ש כיון דבכ"מ לא כתיבי אלא שבעה מהם מוכח דהשלשה הנשארים לא רצה לתת להם עתה ואינם בכלל כ"מ אשר תדרוך וגו' ויתורץ בזה גם הוא"ת כו' שבתד"ה לאפוקי:

4 תד"ה אבל פיסלא. מה שהתנה המהרש"א במקום פטור שיהא דווקא רחב ג' הוא תמוה ולשון רש"י בשבת ס"ד ק' ד"ה מקום פטור שיש לו ראש רחב קצת וגבוה ג' ובר"ן ליתא לתיבת ראש וכ"נ למחוק ברש"י וכ"מ בערובין ט' בהא דרבא מתיר בין לחיים מטעם מ"פ ושיעור עביין כ"ש לד"ה שם י"ד ב' במשנה וכ"מ מכה"פ. וי"ל שט"ס בדבריו וצ"ל אם הוא גבוה ג'. וע' מה שתמהתי ע"ד בגיטין ע"ז ב' בתד"ה פליג:

5 בסה"ד צ"ל ככרמלית בכ"ף:

6 תד"ה אין. אמרו לפני ר"א ה"ה של יחיד. כצ"ל. ור"ל אם כל הבקעה של אדם אחד:

7 תד"ה כל. טפי ה"ל למינקט כו'. לכאורה שם לא נכתב רק מצרי עבר הירדן מערבה אבל במה שהראהו נכלל גם עה"י מזרחה דהרי כתיב שם גלעד:

8 ר"ש ד"ה מתניתין. דחשיב כו' עדות לג' שני חזקה. כ"נ דצ"ל ולמחוק מלת אחת וע' לשון רש"י שברי"ף:

9 ר"ש ד"ה אלא. וכל כת וכת יכול לראות ב' השערות כו'. משמע דאם צמח בה שער א' היום ולמחר צמח הב' אף דהראשון עדיין קיים אינו כלום דהואיל דשער א' אינו סימן ה"ל כשומא ולא מהני תו. דאלת"ה הרי לא היה יכולה הכת הראשונה לראות את שער הב' דעדיין לא צמח. ולעיל בסמוך כ' כבר נשר הראשון משמע דאם לא נשר מהני אף שצמח אתמול יחידי. וע"כ צ"ל דעתו ז"ל דלעולם מהני אף שלא צמחו בב"א רק דבכה"ג ר"ל דבשעה דראו הכת הא' לא צמח עדיין הב' לא מקרי חצי דבר ולא ממעטינן אלא אם בשעה שראו הכת הא' כבר צמח גם הב' וכמש"כ לעיל ובשעה אחת ראו כו' וצ"ע לענין דינא:

10 ר"ש ד"ה מתקיף. ושאלתי לעובדי אדמה כו'. ע' ב"מ ר"ד ק"ז בתד"ה האי ולפרש"י שם הוא בהפך:

11 ר"ש ד"ה בין חיטי. בין קמח חטים כו'. הש"ך בר"ס קמ"ה גורס קמת בתי"ו בתרווייהו:

12 תד"ה אלא מעתה. כיון דתרווייהו מיהא אחזקה קא מסהדי. כדאיתא לעיל כ"ט ומודה ר"י באתרא דמוברי באגי: